כותב הפרשה דניאל בלייקוב: 

התורה מצריכה לכסות את דם החיה לאחר שחיטתה. היינו חושבים שהסיבה לכך היא מתן כבוד לכלל בעלי החיים, ולכן עלינו לכסות את הדם של כולם. מתברר שהמצווה נוהגת רק בחיות ובעופות כשרים, אך בחיות טמאות אין מצווה כלל! מדוע מצוות כיסוי הדם נוהגת רק בחיות ובעופות כשרים?

תלמוד בבלי, מסכת חולין פז.

שלא יכסנו (את הדם) ברגלו, שלא יהיו מצוות בזויות עליו.

מסבירה הגמרא שאסור לכסות בעפר את דם השחיטה באמצעות הרגליים. לפי ההלכה, האדם חייב להתכופף ולכסות את הדם בעפר בידיו – כדי לכבד את החיה השחוטה. מדוע התורה מצווה לטרוח כל כך בשביל דמה של חיה שחוטה, וזה פלא שהמצווה קיימת רק אצל חיות ועופות כשרים!

הרב קוק – חזון הצמחונות והשלום (פרק ד')

בבוא היתר התורה לאכילת בשר… כל זמן שמוסריותך הפנימית לא תקוץ באכילת בשר בעלי־חיים, כמו שכבר אתה קץ מבשר אדם… שבבוא התור של המצב המוסרי האנושי לשקץ בשר בעלי חיים, מפני הגועל המוסרי שיש בו, הלא אז לא תאווה כלל נפשך לאכול בשר – ולא תאכל.

מסביר הרב קוק שכל זמן שהאדם אינו רואה בעיה באכילת בשר, המוסר הפנימי שלו אינו גבוה ונעלה מספיק. אך לעתיד לבוא, האדם יתעלה למדרגה מוסרית כה גבוהה, שאכילת בשר תעורר בו גועל.

פעמים רבות התורה אינה מצווה על דברים, למרות שהיא רוצה שהם יהיו חלק מהעולם המתוקן – כמו איסור אכילת בשר. מדוע? היא רוצה שהאדם יגיע למדרגה מוסרית גבוהה יותר, לא מתוך ציווי, אלא מתוך רצון פנימי ואישי.

כיצד התורה מרוממת את האדם למדרגה זו? באמצעות מצוות כיסוי הדם. כשהאדם יורד לאדמה כדי לכסות בעפר את דם החיה השחוטה פעם אחרי פעם, הוא חולק לה בתת-המודע כבוד עליון. ולמה המצווה קיימת רק בחיות כשרות? כי התורה מחנכת אותנו דווקא במקום שבו יש לנו היתר ופיתוי לאכול, בניגוד לחיות טמאות שממילא אסורות לנו. בהדרגה, הכבוד הזה מחלחל מתת-המודע אל המודע, עד שהאדם חפץ להעניק לחיה את הכבוד הגדול מכל – חיים.

בניגוד לתורה, שלא זירזה את הציווי על איסור אכילת בשר אלא ממתינה לכך אפילו עד היום, אנו מנסים פעמים רבות להגיע למטרה בכוח ולפני זמנה. שוב ושוב אנו מנסים, אך לא מתקדמים.

תתבוננו בעולם: ישנם תהליכים שלוקחים זמן ואי אפשר לזרז אותם. אנו צריכים להפנים ולהבין: אם לא הצלחתי היום, אני עדיין לא נמצא במדרגה המתאימה כדי להתקדם, ועליי עדיין לעבוד על עצמי. ולבסוף תראו, שלאחר עבודה מתמדת וקשה, פתאום האתגר שנראה קשה ייראה קטן וקל.

שבת שלום,

דניאל בליקוב